כמה מילים מהלב

אני רוצה לאהוב. אני רוצה לתת כוח. אני רוצה לצעוק את הצעקה שבתוכי. לתת לה מקום. זה מה שאני באמת מחפשת דרך ריקוד. למצוא את המקום שבו אני הוויה טהורה
ולהישאר בו.
לחקור דרך הגוף שלי את התדרים השונים שהוא יכול לרטוט בהם
כעס, עוצמה, פחד, שיכרון, עצב, אקסטזה, התמסרות...
ולגעת ביחד אתכם במקום הקדוש שבתוכנו.
אין לי באמת מה להגיד על הריקוד שלי, כי הריקוד עצמו מדבר, רק אני יכולה לספר שלפעמים זו אקסטזה בשבילי ולפעמים התפרקות ובכי גדול ולפעמים זו שמחה מטורפת ולפעמים זה שקט.
וכשאני באמת מקשיבה, הריקוד הוא באמת דרך למרחב אינסופי. והוא המרחב עצמו.
אני אוהבת את החיפוש האקסטטי, השקט, המדיטציה בתנועה, המקום שאני נעלמת ונמצאת לגמרי– יש מרחב אחר, קדוש ומקודש, רוטט, שבתוכו אני נמצאת, נעה על גלי אנרגיה שאני חווה כחשמל. וכולנו כישות אחת. וכשאני שם זה מהדהד למרחב, וכולם ממריאים ביחד וזה הדבר הכי מדהים שיכול לקרות.
אני כל כך רוצה לראות נשים שאני פוגשת מאפשרות לעצמן את המפגש עם הקדושה הזו, עם האינטימיות הזו עם גופן ונפשן. זו התשוקה שלי, זה הרצון שלי, זה מה שמעניין אותי.
אני רוצה לצרוח את ההודיה שלי לבורא עולם, ליקום המטורף הזה שלא מפסיק להפתיע אותי, לגוף שלי הנאמן לי תמיד, שאומר לי את האמת בכל מצב. ואני רוצה פשוט להתענג על התנועה הזו, האינסופית, שאי אפשר להגדיר במילים, ומזמינה אתכם להתענג איתי, בכל רגע של ריקוד, על רטט נוסף של הווייתנו, שמקבל ביטוי אינסופי ומושלם דרך תנועה.

באהבה
מעיין